רק אחרי חצות לילה – הקב”ה מנהיג את עולמו גם בחסד וברחמים וגם בצדק ובמשפט. ואמר דד המלך עליו השלם
“ואני תפילתי לך ה’ עת רצון”
דהינו שיש לבקש סליחה בעת החסד והרחמים ולא בשעת הדין. על כן כתב האר”י ז”ל בשער הכוונות: “גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י”ג מדות ד”ויעבר” זולתי בליל יום הכפורים” “גם אין ראוי לומר שום קינה ולא לעורר שום בכיה על חורבן הבית רק אחר חצות כנזכר בזוהר פעמים רבות פ’ ויקהל כי בחצות הלילה אז מתעוררת הבכיה למעלה על חורבן בית המקדש ואז זמנה האמיתית”. (דרושי תפילת ערבית דרוש א).
ואמר החיד”א ז”ל שעדיף לאדם לא לומר סליחות כלל מאשר לומר סליחות בשעה זו. ובלשונו:
“ישתקע הדבר ולא יאמר”.
על כגון זה אמרו חכמינו ז”ל: “אל תרצה את חברך בשעת כעסו”. כי הריצוי בשעה זו עלול לפעול בדיוק הפוך. יאמרו כל המקטרגים של האדם :
האדם הזה מבקש רחמים?
אחרי כל ההבטחות שלו מקדם שלא קויימו. אסור להאמין לו לקבל תפילתו. אמנם אחרי חצות לילה מתחילים הרחמים להתעורר. ועיקר ההתעוררות שלהם היא לפנות בוקר. ולכן זה הזמן הטוב ביותר לסליחות כדלקמן.
הטוב ביותר, לפני עלות השחר – הזמן הטוב ביותר לסליחות הוא לפנות בוקר בשעה שהיא עת רצון קודם תפילת “ותיקין”, עם הנץ החמה.
חכמינו אמרו שבכל לילה הקב”ה שט בשמונה עשרה אלף עולמות (זוהר א כד) ובשלוש שעות האחרונות של הלילה הוא שט בעולמנו. ועל זה נאמר “קראוהו בהיותו קרוב” ולכן זה הזמן הטוב ביותר לקריאת הסליחות שהוא עת רצון. ובמיוחד לפי הזוהר דלעיל שאומר כי על שער “היכל קיבול התפילות” יש שומרים “וכל צלותא לא תיעול אלא במידה במשקל”. (תרגום: כל תפילה לא תעלה אלא במידה ובמשקל) ומהם המידה והמשקל ש”שוקלים” בהם את התפילות אם להכניסם להיכל או לא? האם הם “ברחימו ודחילו” – האם התפילה והסליחות הם באהבה וביראה?
כי התורה והמצווה. והתפילה בכללן עולות לפי האהבה והיראה שמושקעת בהן.
עד מתי? אם לא אמרו לפנות בוקר, אפשר לומר סליחות אחר כך במשך כל היום ובלבד שלא יאחרו את קריאת שמע של הבוקר שלא תתאחר בגלל הסליחות. ואם הזמן מאוחר, יאמרו סליחות אחרי שחרית, אם כי אינו מן המובחר. העיקר לא לומר סליחות אחרי שקיעת החמה.
מתי ברכות השחר?
– כשאומרים את הסליחות לפנות בוקר, אומרים את ברכות השחר לפני הסליחות. אבל כשאומרים את הסליחות בחצות לילה ואחר כך הולכים לישון, אומרים את ברכות השחר בבוקר לפני התפילה. אם אמרו ברכות השחר בחצות לילה כי חשבו להישאר ערים עד הבוקר, וישנו אחר כך. כשקמים בבוקר – לא יחזרו על ברכות השחר שנית.
להיזהר מגזל שינה
כשהייתי ילד והיה מו”ר אבא לוקח אותי ואת אחי לסליחות היה מכין אותנו לילה קודם לכן להכין פנסים וכד’ שנתרגל למחשבה של הסליחות כבר לפני השינה. ובבוקר היינו קמים באשמורת הבוקר ביתר קלות. וכשהיינו קמים היה מעיר אותנו בלחש כדי שהאמא לא תתעורר ולא יהיה גזל שינה חלילה ויצא שכרנו בהפסדנו.
וכך הייתה כל הדרך אל הסליחות בלחש גמור, לא לטרוק את הדלת של הבית שלא יתעוררו השכנים. ולא לדבר בקול בחדר מדרגות שלא להפריע את מנוחתם. וכך כל הדרך לבית הכנסת הכל כדי להזהר מגזל שינה. שלא ניתן להשבון.